פס"ד בערעור על החלטת רשם לעניין עיקול בתביעת נזיקין

ההליך

1.         עניינו של פסק הדין שבפני הינו הכרעה בערעור על החלטת כב' הרשמת שהגישה המערערת כנגד המשיב.

2.         בהחלטתי מיום 20.01.10 קבעתי כי ערעור זה ישמע בכתב ולפיכך ביקשתי כי המערערת תסכם טענותיה בכתב תוך 15 ויום והמשיב יסכם טענותיו תוך 15 וים נוספים.

3.         לפיכך, ניתן עתה פסק דיני.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

4.         המערערת והמשיב התגרשו זה מזה, בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב, ביום 21.11.99.

5.         ביום 11.02.09 הגישה המערערת לביהמ"ש תביעה נזיקית בסך 1,200,000 ש"ח (תמ"ש 82377/99).

6.         ביום 26.02.09 הגישה המערערת בקשה למתן עיקול נכסים במעמד צד אחד. כב' הרשמת בהחלטתה מיום 08.03.09 דחתה את הבקשה.

7.         מכאן שהערעור אשר בפני, אשר בהתייחס אליו קבעתי כי ייטען בכתב.

תמצית טענות הצדדים

8.       לטענת המערערת, כב' הרשמת לא בחנה את שאלת מאזן הנוחות ושאלת ההכבדה. כמו כן,  לטענתה, היא צירפה ראיות ומסמכים לביסוס תביעתה ובכך עמדה ברף הראיתי הנדרש לצורך מתן צו העיקול.

9.       מנגד, טוען המשיב כי יש לדחות את הערעור. לטענתו הערעור על החלטת כב' הרשמת הוגש באיחור ולא במועד הקבוע על פי התקנות. כמו כן, הראיות שצירפה המבקשת לבקשתה לא היו מספיקות לצורך מתן צו העיקול.

דיון

10.     ביום 08.03.09 ניתנה החלטה על ידי כב' הרשמת לפיה היא דוחה את הבקשה למתן עיקול בנכסי המשיב. וזה לשון ההחלטה:

         " לפני מונחת בקשה למתן צו עיקול בתביעת נזיקין כנגד המשיב, בגין נזקים נטענים עקב כגון תקיפה מינית ופיזית שביצע במשיבה. לבקשה לא צורפו כל ראיות מהימנות לכאורה להוכחת התביעה. לבקשה צורף כתב התביעה עצמו. גם לכתב התביעה לא צורפו ראיות מהימנות לכאורה לנטען בתביעה. צורפו ראיות הקשורות לילדי התובעת, אם הן אינן רלוונטיות למעשים הנטענים נגדה. דפים מיומנה של המבקשת אינם עולים בגדר ראיה מהימנה לכאורה הנדרשת, וגם מתלונתה במשטרה חזרה בה המבקשת. לכך יש להוסיף את העובדות שכל המעשים הנטענים ארעו לכל המאוחר בשנת 1999 שאז התגרשו הצדדים ולכאורה התביעה התיישנה. לפיכך אין מספיק ראיות כדי להיעתר לבקשה במעמד צד אחד והבקשה נדחית".

11.     המערערת ערערה על החלטה זו של הרשמת. זה הערעור המונח בפני ונשוא פסק הדין.

12.    תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") קובעת כי:

"הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.